גיוס חרדים לצהל – סקירה הסטורית


שאלת גיוס בני הישיבות מלווה את המדינה מראשית הקמתה. אמנם בתחילת מלחמת השחרור מרכז אגודת ישראל עדיין תמך חלקית בהתגייסות לצבא וקרא למוסדות הצבא להיערך לכך שיוקמו חטיבות דתיות שיאפשרו את השתתפות החיילים הדתיים בצבא, אולם עוד במלחמת השחרור החליטו לפטור את בחורי הישיבות מגיוס, ובהמשך החלטה זו קיבלה אישור רשמי כאשר ב 09.01.51 הודיע בן גורין למשרד הביטחון ולצה"ל "על יסוד סעיף 12 בחוק שירות בטחון, שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות".

ההחלטה הזו פטרה בזמנו כ400 תלמידים משירות בצבא. לפי ההערכות מדובר היה בפחות מחצי אחוז מסך שנתון המתגייסים לצה"ל. בן גוריון עצמו תיאר שהסיבה להחלטתו הייתה לחץ של ראשי אגודת ישראל באותו זמן שניסו לשכנע אותו שעולם הישיבות הושמד כולו בשואה ולכן צריך להשאיר לו שריד קטן בארץ. בן גוריון טען שהוא לא היה מודע בזמנו לכך שנותרו ישיבות באירופה ובארצות הברית ולכן הסכים לפטור. "כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משרות בצבא היה מספרם מועט וגם, כפי שנאמר לי אז, היתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה… המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבות רבו. איני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה זו שחר. אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבה, ומספרם הגיע לאלפים. זוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות" כנראה, היה בכך גם ביטוי לתפיסה של בן גוריון שלא רצה לכפות את עמדותיו על הציבור הדתי בכח והאמין בכל ליבו שתופעות דתיות אלו הן שרידי העבר והן עתידות להיעלם.

באוקטובר שנת 1952 נפגש בן גוריון עם החזון איש ובמהלך שיחתם טען החזון איש כי העגלה של העולם הדתי היא עגלה מלאה ואילו העגלה החילונית היא עגלה ריקה ולכן לעגלה המלאה יש זכות קדימה, ולכן החילונים צריכים לאפשר לעולם החרדי להמשיך להתקיים בדרכו. סיפור זה נקשר פעמים רבות לשאלת הפטור מגיוס למרות שכנראה לא זה היה הנושא שנידון בין שני האישים.

בשנת 1958 לקראת הסדרה יותר ברורה של גיוס בני הישיבות נבן גוריון הציג עמדה מסתייגת הרבה יותר מהפטור הגורף, וניסה לגרום לכך שבני הישיבות יאומנו לפני הגעתם לישיבה כך שיכולו בהמשך להשתלב שמערך המילואים. העולם הדתי התנגד. על פרשה זו ניתן לקרוא בחליפת מכתבים מעניינת בין הרב הראשי הרב הרצוג לבין בן גוריון. הרב הרצוג טען באוזני בן גוריון כי גם לבחורי הישיבה בלימודם חלק בהקמת המדינה "אף הם מגויסים ועומדים הם על ביטחונה של תורת ישראל ומורשתה, אשר בהן תפארתו ובגללן הגענו עד הלום". ההסבר הזה הרגיז מאוד את בן גוריון.

בשנת 1968 וועדת שרים ישבה והחליטה להגביל את מספר בעלי הפטור של תורתו אומנותו ל800 תלמידים, אולם מספר התלמידים בשנים אחרי ההחלטה עבר את המספר הזה. במסגרת הקמת ממשלת בגין בשנת 1977, הוסרה כל מגבלה מעל המספר של בעלי הפטור כחלק מההסכמים הקואליציונים. יש הרואים בהחלטה זו את הסיבה לגדילה המאוד גדולה של בעלי הפטור, אולם יש להדגיש כי גם לפני הורדת ההגבלה לא נעשה דבר כדי לגייס את הבחורים שעברו את המכסה. הצמיחה של מספר הבחורים שקיבלו פטור הלכה וגדלה והגיעה לידי 2.4% בשנת 1974 ועד לכדי 9.2% בשנת 1999.

בשנת 1986 עד 1988 ישבה וועדה שניסתה לגבש החלטות לגבי גיוס בני ישיבות, אולם החלטותיה שכללו עתודה לבני ישיבות שבסופה יהיה מבחן שייקבע מי ימשיך בפטור לא יושמה מעולם.

imagesבתוך השדה הפוליטי הרימו מספר מפלגות את הדגל של גיוס בני ישיבות וזכו לתמיכה מסוימת בקלפי סביב עניין זה. מפלגת רצ שהפכה אחר כך לחלק ממפלגת מרצ הייתה מהמובילות בדרישה זו, אם כ אחר כך הדרישה חלחלה גם למפלגות מרכז כמו צומת ושינוי.  שתי המפלגות הללו הצליחו לגדול במהירות רבה ונראה שאחת הסיבות העיקריות לגדילתן הייתה הדרישה לשיוויון בנטל. גם אהוד ברק כשנבחר לראשות הממשלה העלה נושא זה לסדר היום. בסופו של דבר כל המפלגות הללו התפשרו ברמה זו או אחרת ולא הביאו שינוי בחוק הגיוס.

אולם, נראה שחלק גדול מהשינויים שנותרו בהסדר נוצרו לא רק בגלל לחץ פוליטי אלא גם בגלל התערבות של בג"ץ. בשנות ה70 בג"ץ נדרש לשאלה זו מספר פעמים וקבע כי ההסדר נמצא בתוך סמכותו של משרד הבטחון. השינוי הגדול בעמדת בג"ץ היה בשנת 1998 שבה קבע בג"ץ כי ההיתר שניתן לשר הבטחון לתת פטור משירות לא מאפשר לתת פטור גורף לכל בני הישבות, אלא אם כן פטור כזה יהיה בחקיקה ראשית בכנסת. החלטה זו גרמה לכך שהחל דיון פוליטי למציאת הסדר חדש לפטור.

images (1)דיון פוליטי זה הוליד את וועדת טל. בראשות הוועדה ישב השופט לשעבר צבי טל שהיה אדם דתי ובתוך הוועדה עצמה ישבו נציגים מובהקים של העולם החרדי כמו הרב אשר טננבאום, מזכיר הישיבות, מרדכי קרליץ ועוד"ד ויינרוט. בתוך העולם החרדי היה ויכוח האם לשתף פעולה עם הוועדה או שיש להחרים כל דיון על גיוס בני ישיבות. מאחורי הקלעים נטען כי התומך הגדול ביותר בשיתוף פעולה עם הוועדה היה הרב שטיינמן. הוועדה נפגשה עם אישים בולטים בעולם החרדי כמו הרב וואזנר, הרב שלום כהן והרב אזרחי.

בסיום עבודתו של קרליץ שלח לו הרב שטיינמן מכתב ברכה שעליו חתמו רבנים נוספים. לעומת זאת, רבנים אחרים הביעו התנגדות למהלך וכתבו מכתב שבו הם מגנים כלהתערבות חיצונית בעולם הישיבות. בויכוח שקיים היום בעולם החרדי סביב חוק הגיוס מובאות הוכחות לכאן ולכאן מההתנהלות של העולם הרבני סביב חוק טל.

עיקריו של חוק טל קבעו קירטריונים לזכות לקבל פטור משירות בטחון ויצרו שנת הכרעה בגיל 22 שבה יוכל כל בחור שקיבל פטור להחליט האם הוא ממשיך בלימודיו בישיבה או שהוא יוצא לשנת שירות בצבא או שירות אזרחי. אולם מעטים מאוד בחרו להתגייס, והדבר גרם לכך שהביקורת נגד החוק מצד המעוניינים בגיוס גדלה עד שבשנת 2012 קבע בג"ץ שהכנסת לא תוכל להאריך יותר את התוקף של חוק טל. החלטה זו של בג"ץ גררה תגובות קשות בעולם החרדי והכריחה את הכנסת לחזור לעסוק בשאלת השיוויון בנטל.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “גיוס חרדים לצהל – סקירה הסטורית

כתוב את תגובתך כאן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s