מדוע אין ביום כיפור קבלה לעתיד?

תשובה על פי הרמב”ם.
עיקר מצוות התשובה לפי הרמב"ם קשורה ליכולת להשתנות ולהיות אדם אחר

איזו היא תשובה גמורה–זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשות, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כוח. כיצד: הרי שבא על אישה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עימה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר–זה הוא בעל תשובה גמורה. (הלכות תשובה פרק ב הלכה א).

תשובה גמורה היא רק במצב שבו אדם הגיע לאותו מצב שבו הוא נכשל בעבר ומצליח לא לעבור את העבירה. תשובה גמורה קשורה ליכולת להצליח לשנות את עצמך ולהגיע למצב שבו אתה מסוגל לא לחזור לאותה עבירה. עיקרה של התשובה טמון בכך שהאדם ישתנה ויעזוב את החטא.

ומה היא התשובה–הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה,ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על ירך" (ירמיהו לא,יח); ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "ולא נאמר עוד אלוהינו, למעשה ידינו–אשר בך, ירוחם יתום" (הושע יד,ד). וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר עניינות אלו שגמר בליבו.

בעקבות דברים אלו מפורסם שהרמב"ם חושב שיש שלושה חלקים לתשובה: עזיבת החטא, קבלה לעתיד וחרטה. אולם למתבונן בעומק ברור שהמטרה של כל חלקי התשובה ברמב"ם היא ביכולת העתידית להצליח להיחלץ מהחטא. השלב הראשון הוא לעזוב בפועל את החטא, השני הוא היכולת להחליט לא לחזור לחטא בעתיד וכחלק מחיזוק העניין מגיעה החרטה שעניינה ההכרה שבמצבי היום לא הייתי עושה את הדבר הרע שעשיתי פעם. הרמב"ם לא מביא בחלקי התשובה בכלל את בקשת הסליחה, כפי שהביא לפניו רס"ג, כי בקשת הסליחה באופן מהותי קשורה בעבר והמבט של הרמב"ם מופנה לעתיד. גם החרטה היא הידיעה מכאן ולהבא שאיני מזדהה עם מה שעשיתי.

כהן גדול לפני ולפנים

כהן גדול לפני ולפנים

אולי המקום הבולט ביותר של התשובה הזו מצוי בדברי הרמב"ם על שינוי השם. “ומשנה שמו, כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים". עיקרה של התשובה היא בהחלטה להיות אדם אחר. עיקרה של התשובה נעוץ בקבלה לעתיד.

תפילת יום הכיפורים – ללא קבלה לעתיד.

דברים אלו יוצרים קושי גדול עם תפילת יום הכיפורים. בכל תפילת יום הכיפורים אין ולו מקום אחד שבו אנחנו מקבלים על עצמנו שלא לחזור לחטא הזה בעתיד. אנו מתוודים וחוזרים ומתוודים עשר פעמים ובכל זאת לא מוצאים בכל היום הקדוש הזה את ההזדמנות לומר לקב"ה שלא נחזור ונחטא.
הרמב"ם מגדיר מהו עיקרו של וידוי:

כיצד מתוודה–אומר אנא ה' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה.

ובכל זאת האמירה הנחרצת ולעולם איני חוזר לדבר זה נעדרת מתפילתנו. יום הכיפורים הוא יום של התוודות חרטה ובקשת סליחה, אבל המבט אינו מופנה בכלל לעתיד. האמירה הכי קרובה לקבלה לעתיד שיש בתפילת יום הכיפורים היא זו:

יהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי, שֶׁלּא אֶחֱטָא עוד. וּמַה שֶּׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מְחק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אֲבָל לא עַל יְדֵי יִסּוּרִין וְחולָאִים רָעִים:

מילים אלו הן וודאי לא קבלה לעתיד אלא הטלת האחריות על העבירות על הקב"ה. הרמב"ם כמובן מכיר את סדר הוידוי הזה של יום הכיפורים ומזכיר שהוידוי שמקובל בכל ישראל לומר חטאנו וכו' הוא הוידוי של יום הכיפורים? מדוע אין ביום הכיפורים קבלה לעתיד?

בקשת סליחה והתפייסות

111

תפילת יום כיפור

נראה שיום הכיפורים מאפשר תשובה ברמה אחרת לגמרי מאשר התשובה של כל השנה. התשובה של יום הכיפורים שונה מהתשובה של כל השנה. עיצומו של יום הכיפורים מכפר עם התשובה. כנראה שעיצומו של יום הכיפורים מאפשר תשובה שבמרכזה בקשת הסליחה ולא הקבלה לעתיד. התשובה הזו אינה דורשת את שינוי האדם אלא את ההכרה העמוקה בחטא ואת בקשת הסליחה.

אם בכל השנה התשובה היא אחריותו של האדם להשתנות, הרי שביום הכיפורים יום של אהבה בין הקב"ה לעמו אנחנו נדרשים רק לעמוד ולבקש סליחה מהקב"ה. עצם הידיעה על עומק חטאו של האדם ושל חוסר יכולתו לרחוץ בניקיון כפיו מול הקב"ה היא שמכפרת על הפשעים. בקשת סליחה מעומק הלב עוזרת לסליחה.

כאשר אנחנו דנים על בקשת סליחה, יש פן שבו קבלה לעתיד אפילו פוגמת בבקשת הסליחה. אדם שמרוכז בקבלה לעתיד עשוי להרגיש שהוא הפיק את הלקחים והשתנה ומכאן והלאה הכל חזר למסלול והוא לא נזקק לבקשת סליחה.

כאשר אדם פגע בי והוא אומר אני יודע שטעיתי אבל עכשיו אני יודע להיזהר ומכאן והלאה אהיה בסדר, אני אחוש שהוא לא הפנים את מהות הפגיעה בקשר בינינו עד שהוא יבקש את סליחתי.

בקשת הסליחה  כוללת ביטול מלא של ישותו של האדם שמבקש סליחה ותחינה מלאה שלו לסולח שיסכים לקבל אותו. בקשת הסליחה אינה נשענת בעיקרה על התיקון אלא על האהבה הפנימית שקיימת בין הצדדים. זוהי התשובה של יום הכיפורים.

כמובן, שבקשת סליחה כזו כוללת רצון לא לחזור על העוול אבל לא זהו המוקד שלה, והיא אפשרית אפילו בחטאים כאלה שהאדם יודע שהוא לא יכול לקבל על עצמו באופן מלא שלא לחזור עליהם.

בקשת הסליחה ביום הכיפורים מעוורת מחדש את האהבה שלנו לקב"ה ואת האהבה של הקב"ה אלינו ותולה אותנו בו. שיאו של יום הכיפורים (אצל האשכנזים) הוא בתפילת אבינו מלכנו שבסוף נעילה שאותה אנו מסיימים בסיכום היום:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ.

דדוקא מפני שאנו יודעים שאין בנו מעשים – עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.

אם נהניתם לקרוא את הפוסט, אני מאוד אשמח אם תוכלו לשתף אותו בעזרת לחיצה על כפתורי השיתוף שנמצאים מתחת לפוסט. תודה.

Advertisements

כתוב את תגובתך כאן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s