כנות ופנימיות – על רבי צדוק הכהן מלובלין

בדברים הבאים אני אנסה לגעת קצת ולהסביר במה דבריו של ר' צדוק הכהן נוגעים כל כך ללבי.

השאלה הגדולה שמטרידה את ר' צדוק בכל המקומות היא מי אני באמת. האם אני באמת עובד את הקב"ה או שאני עושה מעשים דתיים רבים שהרבה פעמים מקושרים לקב"ה אבל בעצם אני נשאר מחוץ לדברים.חסידים

חלק גדול מהעולם הדתי לא שואל את עצמו בכלל את השאלה הזו ומסתפק בכך שבפועל האדם עובד את הקב"ה. להפך, ככל שהאדם יידע שהוא בתוכו מושחת ולא טוב ובכל זאת הוא מצליח לעבוד את הקב"ה הוא במדרגה יותר גבוהה, המטרה של עבודת ה' נמדדת במעשים ולא ברצון הפנימי וככל שהמעשה היה יותר קשה ונוגד את המהות הפנימית של האדם הוא יותר טוב. ר' צדוק לא מוכן לקבל את הגישה הזו. מבחינתו אם אדם עושה פעולות באופן חיצוני זו אינה עבודת ה' בכלל.

כשמחדש דבר בתורה צריך שלא יהא מצד שום נגיעה בלב שרוצה כך או להתפארות או לחלוק על דברי זולתו וכיוצא, רק מצד התשוקה לידע האמת ואז אפילו טועה נקרא דברי אלוהים חיים … באופן זה נעשים דברי תורה סם המוות, רוצה לומר שנאבדו מן העולם, כי אין זה נקרא דברי תורה באמת כלל רק למראית העין (צדקת הצדיק קטו).

זאת אומרת, מבחן התוצאה לא נחשב אלא מבחן הרצון. אם הרצון כן ואמיתי אז אפילו טעות היא דבר תורה ואם הרצון בעייתי, אין כאן תורה בכלל.

מצד שני, יש בעולם הדת פעמים רבות גישות שאומרות לאדם לנסות לחיות על פי הגדלות שאליה הוא רוצה להגיע. בגישה הזו יש התכחשות גדולה לחולשות של האדם ושל המצב הנוכחי שלו מתוך אמונה גדולה שהאדם בפנים מתאים בעצם לדברים הגדולים. גם גישה זו אינה מאומצת על ידי ר' צדוק והוא מדבר הרבה מאוד פעמים על החולשות של האדם ומנסה להתחבר אליהם. לשיטתו, אין אפשרות להגיע לכנות אמיתית עם הקב"ה כשאדם אינו יודע את מצבו האמיתי. גם כשאדם מלא בעבודת ה' גדולה השאלה היחידה שקובעת היא הכנות הפנימית שלו.

ניקח לדוגמא את הדיון על לימוד תורה לשמה

כשהאדם מקבל על עצמו עול תורה ונכנס תחת עבודת הש"י, צריך קבלה בלב והסכמה גמורה לעזוב כל חמדות העולם הזה המתנגדים לרצון הש"י, ולא לאחוז בזה וגם בזה אל תנח ידו, שאז זה וזה לא עלתה, ועל זה נאמר לא זכתה נעשית לו סם המוות, כי גם תורה אין לו… (צדקת הצדיק קס"ו).

מצד אחד, ר' צדוק אומר שאין טעם בלימוד תורה עם חמדות העולם הזה וכל עבודת ה' שנעשית כך עדיף שלא היתה נעשית בכלל. יש שהיו מסתפקים באמירה הזו ומנסים לשכנע את האדם להצליח לעמוד במשימה הקשה הזו למרות הקשיים, או עוזרים לאדם לחפש בתוך עצמו את הכוחות הפנימיים שמכוונים אותו כל הזמן לשהות במקום הזה.

הציון של ר' צדוק

הציון של ר' צדוק

התוצאה פעמים רבות היא של פער אדיר בין מה שנאמר לבין מה שנעשה. בלימוד על מה שצריך לעשות מדברים על גובה עצום שאין בו בכלל פניות, ובמציאות חיים עבודה סזיפית שאין בתוכה כמעט חשק. ר' צדוק מסתייג בהרבה מקומות מהמגמה הזו של שכנוע פנימי עמוק בחשק של האדם.

. .. וכמו שאמרו לעולם יעסוק בתורה ובמצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והתוספות הקשה מה שמצינו בכמה מקומות שכל העוסק שלא לשמה נוח לו שלא נברא ושנהפכה שליתו על פניו ולא זכה נעשית לו סם המוות…

כנותו של ר' צדוק מכריחה אותו להבין שיש מצבים רבים שבהם אדם במחשבתו עדייין קשור לכל חמדות העולם הזה למרות שהוא מבין שהיה נכון להשתקע בהם. היה ניתן לומר שהפתרון הוא לעשות למרות שאין חשק. לעבוד שלא לשמה ולקוות שמתוך כך יבוא לשמה.

גם גישה מנימליסטית זו אינה מאומצת על ידי ר' צדוק. מבחינתו, בגישה כזו ויתרנו על העיקר ונתנו לאדם לעבוד את הקב"ה רק בצדדים החיצוניים בלי לנסות לשתף את הצדדים הפנימיים. יש כאן ויתור עצום על החיים הרוחניים של האדם.

איך מצליחים למצע בין האמירה שאדם שלומד תורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו לבין האמירה שלעולם ילמד אדם שלא לשמה שמתוך כך יבוא ללמוד תורה לשמה.

זה הנושא שמעסיק את ר' צדוק בצורות שונות הרבה מאוד פעמים. הרצון לכנות דתית לא מאפשר לו להשתמש בשפה הדתית היפה, והרצון לפנימיות לא מאפשר לו להסתפק במעשים שאין מאחוריהם שותפות של הלב.

ר' צדוק מציע הרבה מאוד פתרונות לשאלה הזו.

… אבל באמת שניהם אמת, וכל העוסק וכו' אע"פ שיודע דשלא לשמה נוח לו שנהפכה שליתו וכו' ונעשית לו סם המות, ומכל מקום מקבל על עצמו כל זה, כי חשקה נפשו בתורה, ומה יעשה אם אין לבו שלם ומנוקה מכל רע חמדות העולם הזה עדיין, באהבתה של תורה ישגה, ואעפ"י שיודע הסכנה והרע שבתוכה, מכל מקום לעולם יעסוק וכו' ויקבל על עצמו כל זה, לפי שמתוך שלא לשמה בא לשמה ואז ישוב הכל לטוב.

בפסקה הזו ר' צדוק מציע להיות מודע לסתירה ולחיות בתוכה בעוצמה. מצד אחד האדם נדרש לעבוד את ה' ללא חמדות העולם הזה, לשמה, ומאידך הוא לא מסוגל לכך – הוא מסוגל לעבוד רק עבודה כזו שאינה נחשבת בכלל עבודה, ועדיף שלא תעשה.

לכן, מרוב התשוקה לעבוד את הקב"ה כמו שצריך הוא מוכן לעבוד אותו עבודה שאינה טובה בכלל. האדם עובד שלא לשמה ויודע שזו עבודה שעדיף שלא תיעשה בעולם, אלא שאין לו שום ברירה אלא לעשות מעשה רע שכזה כדי להגיע לעבודת ה' אמיתית מדי פעם. יש כאן הסכמה לעבודה שלא לשמה אבל רק עם הידיעה שהיא עבודה שאינה לשמה, ואי אפשר להסכים למצב הזה. אין כאן את הנחת של עובדי שלא לשמה שאומרים שזה הטוב במיעוטו אלא אמירה ברורה שזה רע, אלא שאין ברירה וצריך לעשות את הרע הזה.

חשוב לשים לב שבתוך הדברים מוחבאת ביקורת נוקבת על עבודת ה' המקובלת, ולמרות שיש בה הרבה עשייה היא אינה טובה. הבחינה היחדיה של עבודת ה' היא בשאלת הכנות. מעשים רבים ייבחנו בעצם דרך שאלת הכנות שעומדת מאחוריהם, ללא תלות בשאלה אם הם טובים אוביקטיבית או לא.

בעצם, מעשה המצוות של האדם שעובד שלא לשמה נתפס כאן כסוג של עשיית רע כי הוא לא כן, אבל הידיעה העמוקה שיש כאן מעשה בעייתי והנכונות להיכנס אליו בשביל להתרומם היא מעין עבירה לשמה שמובילה את האדם חזרה למקום כנה ולכן המעשה בסופו של דבר הוא טוב.

יש בתוך הפתרון הזה סתירה מובנת שהיא לא כל כך בהירה ונוחה. ר' צדוק משתמש פעמים רבות בסתירות מובנות כדי לחלץ את האדם מהתפיסה הדתית הפשוטה שבה הוא נמצא למקומות גבוהים יותר.
אם נהניתם לקרוא את הפוסט, אני מאוד אשמח אם תוכלו לשתף אותו בעזרת לחיצה על כפתורי השיתוף שנמצאים מתחת לפוסט. תודה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “כנות ופנימיות – על רבי צדוק הכהן מלובלין

כתוב את תגובתך כאן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s