למי שאינו מאמין קשה לחיות השנה

111חודש אלול מלווה במנגינות רבות ובניגוני הימים הנוראים. אני מוצא את עצמי בשנים האחרונות מסתובב בחודש הזה עם שירים ישראלי שמתקשרים לחוויית התשובה שלי. אחד השירים הוא השיר הבא:
למי שאינו מאמין
קשה לחיות השנה.
השדות מבקשים ברכה
הים מבקש אמונה.
ואתה אינך מבקש דבר.

ליבי ישן את שנתו
ואני ישנה.
חלומי כבד שתיקה
ומתי מהלכים בשנתי
כבתוך מצודה עתיקה.

איך אתעורר משנתי
ואין בליבי אמונה?
ואתה אינך מבקש דבר.

השיר הזה של לאה גולדברג מלווה אותי שנים ארוכות בימים נוראים והוא בעיני שיר מאוד עמוק על הקושי של אנשים להתעורר לתשובה.
השיר מתחיל בקביעה מאוד ברורה וחזקה לפיה למי שלא מאמין קשה לחיות השנה. כבר יש כאן כניסה מסוימת לימי הדין. אולם הקביעה הזו אינה ברורה, היא אפילו מפתיעה קצת בעולמנו. המשך השיר מסביר לנו שהחיסרון של האמונה נובע מכך שכל העולם מבקש משהו ורק האדם שאינו מאמין אינו מבקש כלום. אפילו העולם הטבעי מבקש קשר אנכי עם השמיים בצורה של ברכה או אמונה, אבל האדם שבשיר אינו מבקש דבר.
חוסר הבקשה הוא תחושה שרבים מאיתנו נפגשים איתה בחיים. החיים הופכים להיות זמן ללא חפץ ורצון וללא התקדמות. השיר מוסיף רובד לתחושה הזו בכך שבאי הבקשה האדם מתנתק לגמרי מן העולם. כל המשמעות של העולם, אפילו הטבעי היא בבקשה ובאמונה, והאדם קרוע כולו מן העולם הזה. יחסי הגומלין של ארץ ושמיים הן יסודו של עולם.
הרב קוק מתאר את המוטיבציה לתשובה מתוך הקרע הזה מכל העולם "והלא באמת הכל הוא טוב וישר כל כך, והיושר והטוב שבנו הלא הוא בא מהתאמתנו אל הכל, ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, פרור משונה, מופרד כאבק דק שכלא נחשב. ומתוך הכרה זו, שהיא הכרה אלהית באמת, באה תשובה מאהבה בחיי הפרט ובחיי הכלל".
המשוררת ממשיכה לדייק ולהבהיר לנו שליבה הוא הוא שאינו מבקש דבר. היא מתארת שינה עמוקה של הלב. שינה של שתיקה ודממה, של מוות ושל עולם עתיק וסגור. האווירה הגותית שנשקפת לנו מתוך השינה הזו היא של שינה עכורה שמובילה לחידלון מוחלט.
המשוררת אינה יודעת כיצד תתעורר משנתה כאשר לבה אינו מבקש דבר. היא נמצאת בתוך סבך סגור שרבים מרגישים אותו עם פרוס הימים הנוראים. אנחנו איננו יודעים איך לצאת מתוך המעגל הזה של שינה ומוות כאשר איננו מבקשים דבר, ולהעיר את הבקשה איננו יכולים כאשר אנחנו לא ערים.

השדות מבקשים ברכה

השדות מבקשים ברכה

הדברים מזכירים את הרמז של הרמב"ם לתקיעת שופר – אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו: כלומר עורו עורו ישנים משינתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם; וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל–הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם; ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה.
אבל הלב של המשוררת אינו יכול להתעורר בגלל שהוא אינו מאמין וגם אנחנו מוצאים את עצמנו עם קושי להתעורר.
ייתכן שהשיר רומז לכך שהפתרון לשינה העמוקה נעוץ באמונה ובבקשה. הוא מתחיל ממציאת מקום בלב שמבקש משהו מבחוץ. היכולת לצאת מהמסגר הפנימי ולתת אמון באחרים, וממילא בקב"ה נותן את הפתח הראשון להתעוררות.

Advertisements

כתוב את תגובתך כאן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s