משחקי ילדים – על תורתו של המגיד ממזריטש

לכבוד י"ט כסלו, שהוא יום פטירתו של האדמו"ר ממזריטש נעסוק מעט בתורתו.

האדמו"ר ממזריטש היה מנהיג החסידות בדור השני שלה. הוא עצמו נהפך באמצע ימיו לתלמיד של הבעל שם טוב, ורוב גדולי החסידות בדור השלישי של החסידות היו תלמידים שלו. הרבה רעיונות של האדמו"ר ממזרישט הפכו להיות רעיונות יסוד של החסידות שבאו לידי ביטוי בהמשך בכתבים של רבים מגדולי החסידות שבאו אחריו.

אחד המשלים שחוזרים פעמים רבות בדברי המגיד הוא של אב המתעניין בתינוק שלו ובמעשיו. ננסה להביט במשך זה ובמשמעויות שלו לעולם של עבודת ה'. (מגיד דבריו ליעקב, א').

אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם וכו'. ולמה גילה להם מעשה בראשית, מפני שאמרו נעשה ונשמע, ע"ד שארז"ל, ישראל עלו במחשבה. קדימת הרצון היה בשביל שיהיו ישראל צדיקים בכל דור ודור. צמצם השי"ת כביכול אתב הירותו כדמיון אב המצמצם את שכלו ומדבר דברי קטנות בשביל בנו הקטן. וגם כל מדות מעשה נערות נולדים בהאב, שאוהב את מעשה נערות כדי שיהיה להבן תענוג ומפואר אצלו. ובהקב"ה העבר והעתיד הם שוים אצלו. והיה הקב"ה מתענג ממעשה צדיקים וצמצם את עצמו צמצום נקרא חכמה.

המגיד מתייחס לקושי שבתפיסת בריאת העולם. בבריאת העולם, הקב"ה שהוא אין סופי ולא מוגבל בכלל בגבולות העולם הפיסי מצמצם את עצמו לתוך העולם המוגבל הגשמי. היכולת והרצון האלוקי לעשות מעשה כזה שכל עניינו הקטנה וצמצום זקוקים להסבר.

המגיד ממזריטש

המגיד ממזריטש

המגיד מסביר שכל מטרת הבריאה מתחילה מכך שהקב"ה ראה את הצדיקים והם מצאו חן בעיניו. הראייה הזו מתרחשת עוד לפני בריאת העולם, כי הקב"ה שנמצא מעל הזמן אינו זקוק לכך שקיומם של הצדיקים יתממש כדי לראות אותם וליהנות ממעשיהם. ההתעניינות של הקב"ה בצדיקים אינה נובעת מכך שהדברים של הצדיקים מאוד הרשימו אותו אלא הם נובעים מאהבה. האהבה מאפשרת לקב"ה ליהנות ממעשי הצדיקים כמו שאב נהנה מהדברים השטותיים שעושה בנו הקטן. כאשר אב רואה את בנו עושה מעשה נערות הוא מאוד נהנה מהמשחק ואפילו נשאב אליו.

לפעמים אנחנו רואים מישהו חמור סבר שאנחנו מכירים מעולם המבוגרים כאשר הוא נמצא עם ילדיו הקטנים ואנחנו מאוד מתפלאים מהצד הזה שקיים באישיותו. אנחנו יכולים לראות אדם שעושה פרצופים לתינוק או משחק במשחק עם ילדיו ולראות שהוא נכנס לתוך הפעילות הזו לגמרי. בשלב הראשון אולי הוא עשה מחווה כלפי ילדיו והתעניין בעולמם מבחוץ, אבל ככל שעובר הזמן הוא נכבש בעולם של הילדים ומצטמצם לתוכו לגמרי.

באותו אופן, הקב"ה מתעניין בעולמם של הצדיקים. בגלל שהצדיקים חיים בתוך עולם גשמי ומוגבל, הרי שגם הקב"ה נכנס כל כולו לעולמם ומתחיל לחשוב ולהרהר על עולם גשמי. המעבר הזה שבו הקב"ה מתעניין בעולם של הצדיקים הוא שמאפשר ויוצר את בריאת העולם כי הוא זה שגורם לקב"ה לצאת מעולמו העליון לתוך עולמנו אנו.

בהמשך מסביר המגיד שההתעניינות הזו של הקב"ה בעולמם של הצדיקים נמשכת והצדיקים יכולים להמשיך ולמשוך את הקב"ה לתוך העניינים שלהם.

איתא בזוהר זכי יתיר יהבין לי' נפשא. כי כשנולד האדם אין בו אלא נפש בהמית, וכשמנצח את היצה"ר יהבין ליה רוחא, פי' כל עולם המלאכים הם ברשותו. זכי יתיר יהבין ליה נשמתא מעולם הכסא. ר"ל הוא במחשבתו וכוונתו עושה כסא להקב"ה, כשחושב באהבתו ית' משרה אותו בעולם האהבה, וכן כשחושב ביראתו משרה אותו בעולם היראה. וצריך האדם שלא יפסוק במחשבתו אפילו רגע אחד מהשי"ת, ובזה משרה את הקב"ה בהם, לכן נכתבו הבארות בתורה כי השרה את הקב"ה עליהם.

כשהצדיק חושב על דברים מתוך העולם זה גורם גם לקב"ה לחשוב עליהם בגלל ההתעניינות של הקב"ה בצדיק. כאשר הצדיק חושב על עולם האהבה גם הקב"ה כנגדו חושב בעולם האהבה וכהצדיק נמצא בעולם היראה גם הקב"ה משרה שכינתו בעולם היראה. בגלל זה הצדיקים יכולים לגרום לקב"ה לשרות על דברים גשמיים. בגלל שהם היו עסוקים בקב"ה וממילא גרמו ליחס של מחשבה ביניהם לבינו בזמן שהם היו עסוקים בחפירת בארות, גם שכינתו של הקב"ה שרתה על הבארות הללו.

אני רוצה לציין שתי נקודות מאוד מחודשות שיש לדעתי ברעיונות אלו, וששמשו בסיס לרעיונות חסידיים רבים בהמשך.

א. מצד אחד, הכוח של הצדיקים בדבריו של המגיד הוא גדול מאוד. הם אלו שגורמים לקב"ה לברוא את העולם כי הוא אוהב אותם. הם אלו שקובעים באיזה עולם הקב"ה ישרה את שכינתו. בהמשך המגיד משתמש בפסוק "מלך אסור ברהטים" כדי להסביר שהצדיקים אוסרים (מלשון אסיר) את הקב"ה לתוך העולם שלהם. מאידך, הצדיקים יודעים שהיכלות המופלאה הזו אינה תוצאה של חשיבות עצומה של המעשים שלהם. הקב"ה לא בוחר להתעניין בצדיקים בגלל שהוא רואה משמעות עמוקה במעשיהם או בגלל שהם הוסיפו משהו עצום לעולם. מעשי הצדיקים הם כמו מעשים של תינוקות שהקב"ה בוחר להתעניין בהם בגלל אהבתו. כשאדם עושה מצוות ומעשים טובים הוא יכול לדעת שהמעשים הללו מקשרים את הקב"ה אליו, ומצד שני הוא לא מחזיק מעצמו בכלל.

משחק בגולות

בעולם הליטאי המחשבתי (למשל, בנפש החיים) היה חשוב להבליט כל הזמן את המשמעות הגדולה והעצומה של מעשי האדם ואת העצמה שלהם מצד עצמם. המשמעות העמוקה הזו של המעשים היא גם זו שגורמת לקשר לקב"ה. אצל המגיד לעומת זאת, עיקר המשמעות היא בעצם הקשר וההתעניינות ולא בגדלותם של המעשים.

הידיעה הזו יוצרת אנשים שיודעים בעת ובעונה אחת גם את המשמעות העמוקה של עשייתם ולכן הם לא פוסקים לרגע מדבקות, ומאידך חיים בביטול גמור כי הם יודעים שהמשמעות היא לא באמת בזכותם אלא בכך שהקב"ה מתעניין בהם, וכשלעצמם המעשים שלהם הם מעשי נער קטן.

ב. נקודה נוספת שמודגשת בדברים היא בחשיבות הקשר האישי בין האדם לבין הקב"ה. המשמעות הגדולה שיש במעשי האדם לא נובעת מכך שהיה בהם עומק ועצמה אלא בכך שהקב"ה התעניין בהם. המישור של בחינת הדברים בחיים משתחרר משאלות משמעות של עולמנו (שהרי הם משחק ילדים) ועוסק ישירות בקשר לקב"ה שיש בהם.

בהסתכלות פשוטה, אם הייתי רוצה לשאול את עצמי אם הדברים שנכתבו במאמר זה הם טובים, הייתי שואל אם הם היו מעניינים, אם הם יצרו מבנה נפשי משמעותי לאנשים שקראו אותם ועוד שאלות מהמין הזה. המגיד היה שואל, האם הדברים שכתבתי גרמו לקב"ה להחליט להשתעשע מהם וממילא הוא גם התעניין בשטויות שכתבתי

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “משחקי ילדים – על תורתו של המגיד ממזריטש

  1. ראה ספרו של נתנאל לדרברג השער לאין תורת החסידות בהגותו של רבי דוב בער ממזריץ , הוצאת מס תשע"א

כתוב את תגובתך כאן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s