ובאו האובדים – על הספר מסיני לאתיופיה של הרב שרון שלום


לכבוד חג הסיגד המתקיים היום נעסוק קצת בעולם ההלכתי של יוצאי אתיופיה. העלאת יהודי אתיופיה לארץ יצרה עם השנים קושי גדול של קליטה בין תרבויות שיש ביניהן פער מאוד גדול. הפער הזה מורגש גם בתחום הדתי. אולי יותר מדויק לומר שהפער בא לידי ביטוי באופן יותר משמעותי בפן הדתי שמקדש מסורות ומנהגים. ההגעה של יהודי אתיופיה לארץ נעשתה אחרי התייעצות של ראשי המדינה עם הרב הראשי לישראל באותו זמן, הרב עובדיה יוסף, שקבע על פי תשובה של הרדב"ז כי יהודי אתיופיה הם חלק מן עם היהודי. לאחר מכן, דרשה הרבנות הראשית, בראשות הרב שפירא והרב אליהו שיהודי אתיופיה יעברו גיור לחומרא. גם גיור זה לא נבע בגלל הסתפקות לגבי יהדותם, אלא בגלל חשש של ממזרות בגלל שהם לא נהגו כהלכות גיטין כמו עם ישראל לאורך הדורות. האפשרות שהם לא יהודים התווספה כצד להקל על האפשרות של הממזרות ודרשה גיור לחומרא.

חג הסיגד
חג הסיגד

ובכל זאת, ההחלטה
להביא עדה שאינה נוהגת את המנהגים המקובלים בעם ישראל לאורך הדורות יצרה בעיה מאוד קשה. מדובר בהבדלים הלכתיים מרחיקי לכת במקרים מסוימים, ששונים באופן מהותי מכל השינויים שיש בין עדות שונות בעם ישראל, למרות השוני והמגוון הגדול של העדות.

הרב שרון שלום, יהודי ממוצא אתיופי, שמכהן כרב קהילה בקריית גת, הוציא ספר שעניינו הפער בין העולם ההלכתי של יהודי אתיופיה לבין העולם ההלכתי המקובל בעם ישראל, וניסיון לגשר על הפער הזה. הספר נקרא "מסיני לאתיופיה" והוא יצא בספריית ידיעות אחרונות לפני כשנה. בספר מובאות מספר דוגמאות לפער כזה. לדוגמא, יהודי אתיופיה לא הכירו את התפילין. המנהג הפשוט היה שכאשר יום כיפור יוצא בשבת אפשר לעשות קידוש ולאכול אוכל סמלי ולהישאר בצום. בתפילת השבת המנהג היה לתת צדקה לעניים כדי לא לראות את פניו של הקב"ה ריקם.
מסיני
הקושי הגדול של בחורי ישיבות ממוצא אתיופי הוא פעמים רבות בהתנגשות שנגרמת להם עם הקהילה. מצד אחד, הם מייצגים את הדתיות והקרבה לתורה, ומצד שני הם באים כשהם מלאים בביקורת על רעיונות רבים שנמצאים בתוך העדה. בספר מלא בהוראות שמכירות בכך שקליטה של עדה שמנהגיה רחוקים מהמנהגים המקובלים צריכה לקחת זמן ואף כמה דורות ויש לגלות סבלנות רבה בעניין זה. במקומות רבים בספר יש הבדלה בין המנהג המומלץ לדור הראשון ולפעמים אפילו השני בארץ לבין הצורך ליישר את המנהג האתיופי עם ההלכה המוכרת. מאחורי סבלנות כזו יש הגיון רב, וצריכים פוסקי הלכה לקחת בחשבון שפעמים רבות הניסיון לכפות אחידות במהירות יכולה להוציא את כל הטעם בדת אצל בני העדה ולשפוך את המים עם התינוק.


כידוע, הרמב"ם במורה נבוכים טען שהקב"ה ציווה על הקורבנות כיוון שעם ישראל היה זקוק לעבודת ה' ממשית ולא יכלו להסתפק בעבודת ה' רוחנית בלבד כי אדם אינו יכול לעבור מן ההיפך אל ההיפך. בוודאי שהדברים נכונים בצורך לשמור את הרצון הבסיסי של בני העדה לשמור את דבר ה' ולעשותו. חלק מהדוגמאות אולי קשות לעיכול, כגון לא למחות במי שאינו מניח טלית ותפילין, בני הדור הראשון אינם צריכים לקבל על עצמם שבעה נקיים ועוד.


כמו כן, בספר יש מנהגים שניתן להמשיך ולקיים אותם בצד ההלכה כפי שיש לכל עדה את המנהגים שלה. על ידי מנהגים אלו ניתן ליצור מאפיינים ברורים של העדה. דווקא השינוי הגדול בין התרבויות עלול לגרום לכך שהמסורת של יהודי אתיופיה תיעלם במלואה. דבר זה יהיה אבידה גדולה לעם ישראל. עדת ביתא ישראל היא מופת למסירות נפש על הישארות יהודית בתנאים קשים ומסוכנים, ויש להישמר מכל משמר ממחיקתה. ברור שעם הזמן, גם מנהגים שמקורם בעדת ביתא ישראל יוכלו לחלחל לשאר העם.


בצד דברים אלו יש סכנה מסוימת לדעתי בכיוון מסוים בספר. הרב שלום מנסה לתאר את המסורת האתיופית כמסורת מקבילה למסורת שהתקבלה בעם ישראל, ולעיתים נראה שהוא מנסה לטעון שהיא מסורת עדיפה בכך שהיא נשענת על אמון באדם ולא על חשדנות. בדברים בעל פה שמעתי ממנו אפילו טענה שהמסורת של יהודי אתיופיה לא קיבלה את אופי הפרשנות הרבני שהתפתח בעם ישראל. טענות אלו יכולות דווקא לגרום לפירוד עם הזמן של בני הקהילה הדתיים משאר עם ישראל. קשה לקבל שחלק קטן מעם ישראל לא יקבל את ההכרעות הבסיסיות של עם ישראל לגבי התורה. ייתכן שבאמת מסורות אלו לא הגיעו לבני העדה האתיופית, אבל עכשיו שהם הגיעו יש לקבלם.


בספר יש השוואה בין המסורת האתיופית לבין המסורת התימנית שקיבלה את פסקי הרמב"ם ולא את פסקי השולחן ערוך. יש לציין שההבדלים הם בולטים. המסורת התימנית הכירה את ההתפתחות שקרתה בעם ישראל ומתוך הכרה וקשר לאורך כל השנים בחרה לאמץ רק חלק מהמנהגים שהיו מקובלים אצל עדות אחרות, בעוד שהמסורת האתיופית לא קיבלה מהמסורת של עם ישראל בגלל חוסר הכרה. מעבר לכך, הפערים בין העדה האתיופית לבין שאר עם ישראל הם הרבה יותר גדולים, מאש ההבדלים של העדה התימנית. בפועל, הספר כמעט בכל המקרים מנסה לגשר בין ההלכה האתיופית להלכה המקובלת תוך כדי ניסיון להתיישר עם ההלכה ולשמור על הנופך של המנהגים שמקובלים בעדה ותוך כדי סבלנות לזמן שהמיזוג הזה דורש. בחלק מהמקרים כדאי היה לנסות לשאוף בצורה יותר משמעותית לאיחוד המנהגים. בכל מקרה, עצם העלאת הנושא לדיון והכרת המצוקה הם חשובים מאוד.

אם נהניתם לקרוא את הפוסט, אני מאוד אשמח אם תוכלו לשתף אותו בעזרת לחיצה על כפתורי השיתוף שנמצאים מתחת לפוסט. תודה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ובאו האובדים – על הספר מסיני לאתיופיה של הרב שרון שלום

  1. לכבוד הרב שרון .שלום וברכה לעניות דעתי שמעתי ממך על שאתה כועס על מרן הרב עובדיה שהוא לא זה שקבע את יהדותם של העדה יוצאי אתיופיה לדעבונינו האשכנזים חסמו כול אפשרות לעלייתכם וכך נוצרה בעיה לגבי הזהות שלכם מרן עובדיה קיבל על עצמו את המשימה הקשה ביותר עליו שהוא ידע מראש שאשכנזים יבלמו את התוצאה החיובית וזה לקח זמן רב באחד הויכוחים הקשים שהיו לו עם האשכנזים לגביכם האשכנזים היצביעו ניגדכם שאתם לא שיכיים לעם ישראל והוא עזב בכעס גדול שאמר לומר לא זה לא חוכמה כי עם לדון בדבר ולפתור את הבעיה עבור אחינו האתיופים. .אתם האתיופים הטובים אתם ההשראה לעולם הפולטי שלו מימכם הוא יצא נגד האשכנזים והקים את מיפלגת שס המפורסמת לעניות דעתי אני חוזר מגיע למרן זכות על שהוא פתח לפניכם את השערים שאשכנזים סגרו בפניכם.למעשה כול העדות עברו משברים בארץ ישראל הורי עברו בשנות החמישים את העליה הגדולה האפליה הבלתי פוסקת השאלה הראשונה מאייכן הורייך ולפי זה אתה ניכנס למגירה.
    אתם עדה חזקה ואתם קוצרים השגים טובים השם הטוב ישמור את עם ישראל אמן.

כתוב את תגובתך כאן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s