אברהם פריד והמוזיקה היהודית המתחדשת

כל מי שגדל בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת הרגיש בוודאי שהוא צריך לבחור בצורה ברורה אם הוא משתייך תרבותית ל"דוסים" או לחילונים.  התרבות באותה תקופה הייתה מחולקת באופן דיכוטומי בין הטובים לבין הרעים, בין אלו שבחרו לשמוע את אברהם פריד ומרדכי בן דוד לאלו שבחרו לשמוע מוסיקה ישראל עכשווית או רחנא לצלן מוזיקה לועזית. המוזיקה החסידית של אותה תקופה נשמעה מאוד שונה מהמוזיקה הישראלית. החל מהמבטא וכלה  במקצב ובכלי המוזיקה המשתתפים. מספיק היה לשמוע מספר צלילים או מילים  ומיד ידעת מי האדם הנמצא מולך ולאיזו חברה תרבותית הוא משתייך.

ימי הנערות שלנו עברו בהתלבטות מאוד גדולה לאן להשתייך. האם אתה עכשווי וישראלי, אבל אין בך טיפת קדושה או שאתה חסידי ויהודי אבל אתה יבש ומיושן. הבחירה בין שמחם לבין משינה ביתה חדה וברורה. כל אחד היה צריך לבחור האם הוא אוהב את תניא של אברהם פריד או את ירח של שלמה ארצי. הבחירה הזו אמרה שכדי להיות דתי באופן תרבותי אתה צריך לנטוש את הישראליות. מדובר היה בשני טעמים מוזיקליים שונים ובשפה אחרת בכלל. הבחירה הייתה קשה והיא השאירה פצועים רבים בדרך.

פרידלבלוגארצי

דוגמא קצת יוצאת דופן הייתה כאשר בעונת הדובדבנים בחר פיני גרשון להצעיד את קבוצת גליל עליון לאליפות מאחורי השיר משיח של מרדכי בן דוד. האגדה מספרת שכמה חבדניקים ניגשו אז לגרשון ואמרו לו שאם הוא רוצה ללכת עד לאליפות הוא צריך לשים את המשיח בחזית, ולהפוך את השיר משיח לשיר הקבוצה. החיבור המוזר בין הקיבוצניקים של הגליל לבין השיר יכל להיות חיבור מעניין בין המוזיקה היהודית לבין הישראליות, אולם באופן פשוט היה מדובר בתופעה ביזארית שהייתה יותר מעוררת גיחוך מאשר מראה על שינוי תרבותי עמוק.

מהפכת המוזיקה היהודית המתחדשת

במשך השנים התחיל לקרות שינוי גם במוזיקה היהודית וגם במוזיקה הישראלית. לא  נסביר עכשיו ממה נבעו השינויים הללו, אבל נאמר באופן כללי שזמרים דתיים רבים התחילו להוציא מוזיקה שהתחילה להיות יותר דומה לפלייליסט הישראלי הרגיל. במקביל התחילו זמרים ישראלים רבים ומוכרים ליצור מוזיקה שניתן לכנותה דתית, בין אם הדבר נבע מחזרה בתשובה (שולי רנד, אביתר בנאי) ובין אם זה נבע למרות ההשארות בעולם החילוני או המסורתי (ברי סחרוף, אהוד בנאי)

השינוי התרבותי הגדול הזה יוצר מציאות שבה בני נוער גדלים היום כשהם יכולים לרקוד על כל החתונות. הם יכולים להיות גם ישראלים וגם חסידיים. הם יכולים להתחבר גם למוסיקה עכשווית שנשמעת בגלגל"צ וגם להרגיש שהתכנים שלהם קשורים לעולמות של קודש.

.לשינוי הזה יש פנים חיובים ופנים שליליים בחינוך של הנוער, ועל כך נרחיב בפעם אחרת.

את הגושפנקא הגדולה לשינוי המתרחש קיבלנו לאחרונה מאברהם פריד. פריד היה מהזמרים החסידיים הבולטים ביותר של שנות השמונים והתשעים.  אמנם לכל אורך הדרך המוסיקה שלו היתה מוסיקת דיסקו שהתכתבה עם המוסיקה של התקופה, ובכל זאת האוירה של השירים שלו היתה שונה מאוד מהאווירה של המוסיקה הישראלית.

בשנים האחרונות אברהם פריד בחר לעשות ביצוע לשני שירים ישראלים מוכרים (אמנם  ישנים) .  הוא שר את השיר "רק תפילה אשא" ואת "מישהו הולך תמיד איתי".  נדמה לי שעד לפני שנים ספורות היה קשה לדמיין אותו שר שירים שחיבר יורם טהרלב או רמי קידר. השינוי הזה קרה בגלל ההתקרבות של השירה הדתית  והשירה הישראלית. העובדה שגם פריד שבדרך כלל יודע להתאים את עצמו למגמות השירה החסידית מצטרף להתקרבות זו, הופכת את ההתקרבות הזו לדרך המלך של המוסיקה החסידית.

המהפכה הושלמה.

ומה דעתכם בעניין?

Advertisements

כתוב את תגובתך כאן

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s